רשומות

דאגי לאושר של עצמך

תמונה
אני יודעת שזה קלישאתי אבל damn לא בא לך לפרוט את זה ולראות שזה אפשרי ? 


1. ספורט - האושר הכי גדול שיש, יותר מעוגת גבינה . תנסי! אל תוותרי על החלום להירשם לקבוצת שחיה או ריצה או לתרגל קראטה. יש לי שני דודים שנושאים חגורות מתקדמות בקראטה ותחרויות בעולם בזמן שלחייג לארץ השתמשו באסימונים וכרטיסי טיסה  לחו"ל עלו הון. אם הם יכולים גם את יכולה! בהבטחה. תזיזי את עצמותייך עצמות היבשות והקרנצ'יות ואולי גם תפסיקי  לטגן זלביות או פריקסה. זה טעים ומנחם אבל מקרקע אותך למטבח ליידי. אז כשאת משועממת צאי לעשות ספורט. יש?

2. תקראי ספר- אל תגידי אין לי זמן כי את בלבלנית. זמן מפנים והספרניות המקסימות ימליצו לך על שפע ספרים שווים ובספריה שלנו כל התותחים נמצאים גיום מוסו גפרי ארצ'ר נורה רוברטס רומנים מכל הסוגים יו ניים איט. בעל אחד ביקש שאפסיק להיות חברה של אישתו כי היא לא מפסיקה לקרוא.. תלונות כאלה אני אוהבת.


3. תאפי עוגה- אחת בשבוע , שאת במיוחד אוהבת ותאכלי ממנה פרוסה ברב עם והדרת מלך, בטקסיות מכוונת ותשוויצי בה. אני מכירה את האופות שהולכות ומשמינות מנחת ומקלוריות. אז אני מציעה ואת יכולה לזרוק א…

קחי לך טיפ לשעות האחרונות של החופש הגדול

תמונה
סוף הקיץ.  יש משהו מאיים במילה סוף, זהו נגמר ולא ישוב . מילה נחרצת כזו, שאין ממנה חזור . סיום של פרוייקט, תום חופשת הקיץ, סגירה של תקופה. אריזה הרמטית של שמונה שבועות והחזרתם ללוח השנה של תשע"ט. 

ביום ראשון יגיע בעה אחד בספטמבר הגדול ובאופן קבוע מספר ימים לפניו אני נוהגת להתבונן בלוח השנה לפחות שנה קדימה ושנה אחורה .  מנסה למנות  מה עבר עליי בשנה שחלפה ומה אני רוצה שיקרה לי בשנה הקרובה. זה כרוך בקצת עצבות וגעגוע לחופש הגדול שנפרד ממני והותיר אותי יתומה משעות של אי עשייה, אמנם לא הרבה ובכל זאת, בזמן שבתי היתה בחופש מהלימודים, יצאתי לעבודה בתחושת ריפיון ומחשבות על ים וקולנוע.
באחד בספטמבר אני מרגישה חובה להיות ערוכה כמו במסדר לשנה החדשה. כבר התבוננתי מתי חל יום הולדתי העברי והלועזי, אחר כך חיפשתי את התאריך של בדיקת חמץ ואת תשעה באב , שמסמן בדרך כלל את תום החופש הגדול. 
יש מלנכוליה באויר מצד אחד ומצד שני, ערב ראש חודש אלול שמסמל את רחמיו של השם עלינו. אחרי החמסינים , ההוצאות הכלכליות של תקופת הקיץ , הנמשים מהשמש ואולי גם שני ק"ג יותר באים לפתחינו ימים של התכנסות וקרבה לעצמינו. ארבע…

לסתום את הפה

תמונה
בהצצה רגעית  לפוסט הקודם  .... התכוונתי לכל מילה ואני משתדלת גם ליישם. למרות כל מה שהמלצתי עדיין היה לי ממש קשה לא לנשנש בשבת ולשמור על התזונה. כתבתי תפריט. התבססתי על יועצת התזונה שלי נעומי מרמלשטיין שהמליצה להוריד לחודש שלם מוצרי חלב חוץ מיוגורט ולבנה ולחתוך בכמויות את הסוכר מסדר היום וגם את הקפה. בלי קפה? מאיפה נחתה עליי? אז אני מצמצמת ומשתדלת 80 אחוז, מגיעה לי מדליה על ההשתדלות. 

שלחתי את התפריט לנועה האחיינית שלי שהתחייבתי לדווח לה מה אני אוכלת ואתן יודעות מה? זה עוזר לי לסתום את הפה. כדי שלא אעשה לעצמי פדיחה מול נערה בת 14 ואכתוב ופל, רוגעלך, עוגיית אוריאו ביום אחד,  אני נמנעת מהן מראש.  אבל בשבת זה סיפור אחר. נועה בקושי הבינה את כתב הרופאים שלי , למרות שהיא תפסה את המילים עוגה ובירה ושאלה אם זה בסדר לכלול בתפריט?

עניתי לה שבשבת, זה הטריט שלי. עוגה תוצרת בית, או ליתר דיוק מהמטבח של אחותי ורד או גיסתי סיגל   ובירה רק בכוס חד פעמית קטנה כי, יש שני קידושים ובכל אחד מהם רבע כוס יין הקלוריות מצטברות. חוץ מזה יש מצווה  לקבוע שלוש סעודות המוסיפות שלוש פרוסות חלה לתפריט, אז כמות הפחמימות …

שמת לב שאת מנשנשת בערב?

תמונה
מכירות את הימים המושלמים האלה שאתן אוכלות לפי הספר ואז קורה משהו ובערב אתן פושטות על המטבח כמו מכת צפרדעים? במקרר, במזווה, בתנור. פותחות כל דלת שמאפשרת לכן הצצה או טעימה של סוכרים, אפילו שואלות את הילדה אם יש לה משהו טעים. מתנהגות כמו במשחק דומינו, רק שהפעם במקום לוחות קטנים אתן מסדרות בשורה גלידה, פיצוחים,  ביסלי בצל ודיאט קולה . מתקשות להבין איך המשחק הזה נגמר מהר ונשאב לבטן. 


מנסה להבין בשבוע השני לאתגר, מדוע אנחנו מנשנשות בערב, אתן איתי?    1. שעמום - מכירות? אחרי יום מלא בעשייה אנחנו מגיעות הביתה לנוח, המנוחה מועטה והגוף עדיין עייף ואין תוכנית להמשך הערב.  אתמול עשינו אימון קורע ושלשום הזמנו חברים הביתה ויום קודם יצאנו והיום מתחשק להישאר בבית. רק לזכור שמנוחה זה דבר אקטיבי שלא קשור באוכל . מתיחות ואמבטיה לרגליים. תה קר וספר טוב ואם ממש רעבות אחרי 8, פרי או סוכריה ללא סוכר יכולים להרגיע ותזכרו שמחר תוגש ארוחת בוקר :-) 
2. עייפות - שגורמת לרביצה מוגזמת בבית ולאכילה סתמית. חשוב לצאת מהבית לראות ולנשום תפאורה אחרת , היא ממלאת כמעט כמו מזון . צאו לקניון , בלי ארנק. תאמו עם חברה להליכה בע…

התפטרתי מהמטבח

תמונה
אפשר להגיד שהתפטרתי מהמטבח. עד לפני חודש הייתי מכינה עשרה סוגי סלטים לכבוד שבת ואי אפשר להאשים אותי במרוקאיות יתר, עם כל חיבתי למרוקו , אני פשוט אוהבת את הקטע של המון סלטים. נשבר לי, התחלתי לקנות אוכל לשבת. קשה להצביע על הנקודה המסויימת הזו שמיציתי בישולים! אשלם ואעשה עם הזמן שלי משהו אחר, חוץ מלהדיח כלים ולסדר את המקרר.
תוך כדי החלטתי להשתתף בתחרות "היורדת בגדול" ולקבל פידבקים מנועה האחיינית המקסימה על ההשקעה שלי בעצמי. האמת? עוד לא נרשמתי ולא נשקלתי. אתן בטח מה זה סקרניות ! בודאי חלקכן סבורות שההתעסקות במשקל ובמידות הגוף מיותרת, אני דוקא חושבת,  שזה סוג של נונשלנטיות  לא להתבונן על המימדים של הגוף, במיוחד אחרי שרופאת המשפחה שלי חופרת שהעשור שבין ארבעים לחמישים קריטי ויקבע איך נראה בטרימסטר האחרון לחיינו. לא תרצו להיראות חתיכות בגיל 80? 

יש מישהי שרוצה להיראות אלילה גם בגיל 70 וביקשה שאשתף בתפריט שלי. **אזהרת מסע - התפריט שלי לא תמיד עובד. הוא מחייך אליי  ביום א, כי אני שבעה מהשבת וקצת זועף כשאני עייפה, כי הג'נק פוד מנצח ! החלטתי מראש שהילדה שבי זקוקה לג'אנק מיד פעם.


מ…

עליתי במשקל

תמונה
הי נועל'ה, האחיינית האהובה עליי (בנוסף לאביה, תמרה, רחלי גאיה נו אופנס פליז): "השבת היה לי פרובלמטי לשמור על התזונה, כאילו מה חשבתי לעצמי שאני אחליט, אכתוב אצא לדרך והכל יסתדר? בלי תקלות? הרי רק ביום חמישי אכלתי מתוך הקופסה של הגלידה, אז עכשיו נון גלידה?"  כתבתי לה. 








אתחיל מבראשית . לפני שנה וקצת רצתי במרתון פראג, תוצאה יפה של 4 שעות ועשרים ושלוש דקות ומשקל 49 ק"ג וכולי מטר חמישים ושתיים. כשאהיה בת שמונים אתכווץ בשני סנמיטרים בערך ובמילים אחרות לא יראו אותי, אז אני דואגת להימתח ולתרגל קצת יוגה , לא כמו שהייתי רוצה אבל עדיף מכלום. ביום יום אני מהדסת על עקבים, אף על פי שהאאוטפיט החלומי עבורי הוא סניקרס ג'ינס וטישרט שחורה או לבנה. מהעקבים אני עוברת לנעלי ריצה ומנסה לרוץ לפחות פעמיים בשבוע.
לפני ארבעה חודשים בערך , עשיתי תחרות עם אחיינית שלי, בת עשר. לא יודעת מה עבר לי בראש כשחשבתי שאני  מהירה וקלילה יותר מבת עשר בקפיצה על חבל, כי בסשן השני, ניחשתם? קרעתי שריר בשוק השמאלי. אני נושמת עמוקות עכשיו כי זה כאב מוות. כאילו מישהו זרק לי אבן לתוך הרגל. דידתי במדרגות והלכתי לח…

מה את עושה עם הילדים לפני החג?

תמונה
בחגים אנחנו מתלבשים יפה. 

את יושבת ליד השולחן וחושבת על מד הצעדים בימים שלפני החג , מרב התרוצצויות הגעת ליעד פי שניים. קנית שמלה לבתך והיא לא אהבה, אז קנית עוד אחת עם כיתוב New York  במרכזה. לבנך מצאת ברגע האחרון חולצה לבנה ומכנס בצבע חול , אבל כשהוא שמט כתפיים הבנת שאת צריכה לקחת אותו איתך בפעם הבאה, את יודעת שהוא יבחר את הסקיני השחורים. 


לעצמך ויתרת, כרגיל אף על פי שהשמלה בזרה קרצה לך והחלטת שתלכי לשם יותר מאוחר. בסופו של עניין סגרת עם שמלה מהחג הקודם. היה לך חשוב  לאפות את המתכון המיוחד מהבלוג של אפרת ליכטנשטט.  מתבוננת על העריכה בשחור כסוף  וללבך מתגנב געגוע , כי הילד כבר יצא ולילדה חיכתה החברה הכי לחוצה בכיתה. מסגרת הזמן עם הילדים קצרה את חושבת , לו היה אפשר להאריך את היופי הזה, את החיבוקים והצחוקים המשותפים.  
אני חושבת שאפשר ליצור חוויה משותפת למשפחה, שתרגש ותעלה חיוך בכל פעם שתיזכרי בה.  איך?  באמצעות תמונות יפות . את מצלמת אותם  מתוקתקים לכבוד החג במקום פסטורלי , או קוראת לי לצלם אותם לחוויה משפחתית נוספת.