אני נהנית לכתוב בתחילת השבוע, זו תרפיה ונבואה שמגשימה את עצמה, שהשבוע יהיה לי טוב ואם לי טוב, אני מניחה שלסביבה שלי נהדר. סופשבוע , שמתחיל אצלי שישי בבוקר, כי בחמישי אני בענייני עבודה , בית אולי איזה סרט נחמד - מיליארד סיבות לשוד עם בן סטילר אבל תכלס' כשאני ממסגרת את השבוע שלי , שישי שארפ , לפחות לבינתיים, אחת לאיזה זמן מוגבל, כמו שאומר מאיר אריאל מתחיל המסע שלי לגילוי העצמי ומתוך כך, לזרימה של השבוע : משימות, תקציבים, הצעות לפרויקטים, הבנת המשוואות של פמי פרימיום במערכת החדשה, הזמנת ספרים והבנת הקוראים.
מול ביתי יער יפהפה, הירוק של העלים נושק למטוסים שאת מסלולם הקבוע אני יודעת בעל פה, תמיד אני רוצה להיות על איזה מטוס, מבעד לדמעה שקופה, ומה שמפריד ביני לבין הדמעה בסך הכל כרטיס טיסה. ניו יורק אהבתי משכבר הימים, עדיין לא הצלחתי להבין את תנועת הרכבות, ההדסון קורץ לי ומהמרפסת של הסי פורט, חלומות נרקמים, שעות או דקות אפשר לשבת שם, לספור את השחפים המצייצים, לצלם אותם מקרוב, לראות אותם דואים , לא מתחשבנים , מתהוללים ומתעללים בנו היושבים. זוכרת חורף אחד ניסיתי להבין מה הם אומרים, קדימה קפצי! בטוח לא, כי אני לא מחשיבה עצמי לשחיינית, תדאי איתנו! נשמע כמו אגדה מהלכת על אישה שיש לה כנפיים, מייסיס מחכה לך , נשמע מעייף, שמונה קומות ובאף קומה אין קפה נורמלי.אבל הסיילים.
מצריכים אימון סיבולת לב ריאה , פילאטיס לא מספיק. נניח והיד תימתח לכיוון מעיל חם של דונה קארן ובדיוק על אותו קולב נוחתת יד נוספת , מי ראשון? צריך זריזות ידיים לב פועם בחוזקה, החלטה מהירה, הירוק או השחור, רוכסן או כפתורים, וגליצ' , מתיחה של הקולב בהבעה מאירת פנים, ברור ! אני הייתי ראשונה, שבעים אחוזי הנחה לא קונים כל יום ...
פירקתי את נשמתי לגורמים , הפכתי בה ושאלתי אותה : גברת נחמדת, כמה זמן לא עשית "מסלול" ועוד של שביל ישראל, שביליסטית? טווה שבילים, אישיים, בשביל שמאות ואולי אלפים צעדו בו, חי צומח ודומם חרוטים שם, כל פסיעה נטמעת בפסיעות שלי, אכן פעם הייתי שביליסטית של לימודי ארץ ישראל. אין כמוך ארץ ואין כמוך ים המלח. שבוע נהדר.
מול ביתי יער יפהפה, הירוק של העלים נושק למטוסים שאת מסלולם הקבוע אני יודעת בעל פה, תמיד אני רוצה להיות על איזה מטוס, מבעד לדמעה שקופה, ומה שמפריד ביני לבין הדמעה בסך הכל כרטיס טיסה. ניו יורק אהבתי משכבר הימים, עדיין לא הצלחתי להבין את תנועת הרכבות, ההדסון קורץ לי ומהמרפסת של הסי פורט, חלומות נרקמים, שעות או דקות אפשר לשבת שם, לספור את השחפים המצייצים, לצלם אותם מקרוב, לראות אותם דואים , לא מתחשבנים , מתהוללים ומתעללים בנו היושבים. זוכרת חורף אחד ניסיתי להבין מה הם אומרים, קדימה קפצי! בטוח לא, כי אני לא מחשיבה עצמי לשחיינית, תדאי איתנו! נשמע כמו אגדה מהלכת על אישה שיש לה כנפיים, מייסיס מחכה לך , נשמע מעייף, שמונה קומות ובאף קומה אין קפה נורמלי.אבל הסיילים.
מצריכים אימון סיבולת לב ריאה , פילאטיס לא מספיק. נניח והיד תימתח לכיוון מעיל חם של דונה קארן ובדיוק על אותו קולב נוחתת יד נוספת , מי ראשון? צריך זריזות ידיים לב פועם בחוזקה, החלטה מהירה, הירוק או השחור, רוכסן או כפתורים, וגליצ' , מתיחה של הקולב בהבעה מאירת פנים, ברור ! אני הייתי ראשונה, שבעים אחוזי הנחה לא קונים כל יום ...
ספרה של סופיה קינסלה סיפורה של שופהולית, הספר באנגלית Confessions of a shopoholic משעשע וקל, ספר טיסה נפסוק ! לשון הרבים מתייחסת לצוות הספרייה. יש קודים שאנו נהנות להטיח בקהל, ספר טיסה, מותחן, רומן, היסטוריה , לא בשבילך, אולי תנסי משהו אחר, ככה לשעשע את עצמנו במלאכת ההמלצות הרוטינית. ואם בא לך על משהו רציני, טוב יש חדר עיון לשם כך. ותתפלאו, גם שם יש שעשועים אמיתיים , האם החיים יותר טובים מהספרים? מאסטר שף: ספר המתכונים- עונה שנייה , אצלנו! הכנתי ממנו את הקציצות של אבי, דרך האמן של ג'וליה קמרון, גם כן !! ישן וטוב . נוצריה המאמינה שיצירתה היא הכוונה של בורא עולם, היה לי חדש. קצת טלטל אותי למעשה. זהו אחד הספרים שקראתי בסוף השבוע שהתחיל בצעידה נמרצת ביער, מול ביתי זוכרים? שבע ושלושים משקפי שמש וקרם הגנה מסט. נשימות וקדימה לדרך, ללכת רק כדי ללכת מדבריו של חנוך דאום.
תגובות
הוסף רשומת תגובה