שבוע הספר העברי , מספיק שבוע?

אתמול נחתכתי בסכין, חתך לא עמוק באגודל הימנית , סכין של ארקוסטיל, בודאי שיש לכל אישה במטבח פי חמש או שש, לי יש שניים, שתהיה לי סכין  . רק סכין שחותך, מפריד, מגדיר , יוצר סכנה של יצירה חדשה, התבוננות בהצגה נושנה, סלט ירקות , זו הצגה, שעת סיפור זו המחזה, שבוע הספר העברי או חודש הקריאה זו מקאמה, תלוי למי. שתהיה לי סכין , רק במטבח. או בחדר ניתוח, הסכנה הטמונה ביציאה חדשה, באקזיט של ספריות, הדרייב שלה מבטא עושר רוחני, מיליונים של תדרי מחשבה, שפה יפה ערוכה לקהל מגוון, גילאים שונים . קומיקס בעקבות יומנו של חנון לכתות ד-ו, הדיאטה המושלמת למרזים שהמצאתי כעת או הדיאטה של קרסו. אצלנו נרשמו 30 לקומיקס, שניים לדיאטה ושבעים לצביה אהרוני, לא נחתך בעריכה. בהבטחה. חמישה צופים, כולל אני בסרט גברים בשחור שלוש, בתלת מימד, זו החוויה המפחידה שלי.  בוריס החיה, או רק בוריס שמשגר את עצמו במכדור הארץ לחלל החיצון בצורה הזויה.  אני עדיין מחפשת את הפטנט שישגר אותי לכל ספריה בזמן אמת , כדי לצפות , להשאיר רושם קמעא ולהפעיל את התאים האפורים.



הייתי בשתי ספריות, כל הוויתי היתה שם, צופה במתרחש, לא בספריה שלי. עניין אותי כיצד מגיבים האנשים וסוג הכיבוד להמונים, קפה מגורען או נטול, עוגייה פריכה או שמרים מצופים קינמון. הפתיעה אותי הגבינה, בספריה הציבורית בתל מונד. בקרית אונו , הנערים , היוו פרפרזה למבוגרים. מתוך הקהל התפרצו בחדווה רקדנים בסגנון חופשי לצלילי פסנתר מדוייקים, מהפנטים, הצדעה לניו אורלינס ודוקא בעיר שאינה ראש העין .



 בקרית אונו, הופתעתי מעשרות האנשים שהגיעו לספריה לצפות במופע גא'ז של מוסיקאים ישראלים, ציפיתי לאפרו אמריקאים חייכניים, חושפים שיניים לבנות. כגודל הציפיה גודל ההפתעה, ניגנו הישראלים, חביב על התופים, ברנר בהסברים מרחיבי דעת, ופינקלשטיין על הפסנתר . מדהימים. יישר כח למנהל אסי , על האירוח והנפש הרחבה. יומיים קודם בקרתי בתלמונד ובשל עבודות בכביש ארכה הדרך והדימיון התחיל לפעול בקצב מחזירי האורות על הכביש : האם יגיעו אנשים לשמוע מספרת סיפורים, מדוע שיצאו מהבית, יניעו את עצמותיהם הדאבות מיום עבודה, לא עדיף להסתער על השלט ועל המשפחה? יתנהגו יפה גם אם זה חינם, יגיעו בזמן? ואם יאחרו האם תיפתח הדלת? כי אצלנו יש נוהל קשיחות במקרה הזה. ואריאלה מה תגיד?



חויתי ספריה מדליקה, אוירת רוגע וביישנות מה וקהל יקה ברובו. לו הייתי מבקשת לכתוב חיבור כולל בדיחות של צביה אהרוני מספרת הסיפורים, מכל אחד הייתי מקבלת פוסט שלם , מצחיק, איכותי עם הערות ביניים וביבלוגרפיה יוצאת דופן. כמו ההצגה. ואריאלה היתה כורכת בסרט צבעוני ושולחת לסרסוטה, העיר התאומה. אריאלה, אין עלייך .



הייתי רוצה להיות במספר מקומות בו זמנית, ולהרגיש איך דברים שרואים מכאן לא רואים משם.

תגובות

  1. ריקי יקרה ,
    הכתיבה שלך קסומה עם ניחוחות של מקום רחוק ...
    קראתי פעמיים !
    ובטח אני אקרא עוד) ...
    כל הכבוד לך שנסעת לראות מופעים בספריות אחרות !
    ותמשיכי לכתוב , את עושה את זה מקסים!!

    השבמחק
  2. שרה איזה פידבקנית אמיתית! תודה רבה , זה ממריץ לכתוב את הפוסט הבא.

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה