אהובי בניו יורק

בחרתי לטוס אל על, לפני כשנה.  טיסת בוקר לניו יורק מלאה בילדים צווחים והורים חסרי אונים, מערות האף בקושי קבלו את האוויר שהציע נפח המטוס , התור לשירותים הגיע עד הקוק פיט , מד החיוך של הדיילים לא עבר את החמש. דומה שבטיסות טרנס אטלנטיות  אף אחד לא לוקח אותך ברצינות.

אני אוהבת לטוס, רחש המטוסים מפיח בי חיים, בהנמכה לקראת נחיתה או בנסיקה מעלה. ההתנתקות מהקרקע הבטוחה והדאייה אל על מעיפה לי את האיברים. בדרך כלל אני מתחילה במדיטציה של נשימות בעיניים עצומות , כדי לקלוט את כל המראות. עופרה מורתי ליוגה לימדה אותי וכעת היא נמצאת בשיגקו, שולחת לי תמונות מקונצרט  בספרייה העירונית. 

שיקגו, הספרייה הציבורית

אז חשבתי לטוס לניו יורק, קצת שיקגו חזרה לבוסטון ולעבודה. 

עשיתי טעות והתרפקתי על עיתוני סוף השבוע,  האיום האיראני תפס אותי בשבת לא מוכנה.  אחרי הבחירות לנשיאות ארה"ב צפויה מלחמה. אז רגע, מתי אטייל ? לפני או אחרי והאם לאירופה או לאמריקה. חורף או קיץ, עם או בלי פרטנרים. ערכתי משאל חברות ומקורבים ויצאתי עם תשובות. של קמצניות.  איך זה שכל הפרטנרים כאלה קמצנים כשמדובר בחו"ל?  סליחה, חסכנים. אם העולם הולך להתפוצץ , נניח, יש לנו המון מה להפסיד, אז לא כדאי לפני לטייל, זו טענתי. טענת הנגד היתה, תקני סלון חדש ותסתכלי על ניו יורק בפיקסה. לא קניתי.

בטרי פארק, ניו יורק

האופטימיות שלי כמעט ונמסה בגלל החום . הספרייה הציבורית של ניו יורק קוראת לי, יש מצטרפים?

חודש טוב.