מה קרה לי כשהפסקתי לרוץ שבוע?

נכנסתי למטבח.

דורית! בהצלחה במירוץ!!

בשבוע שעבר יצאתי לאימון בוקר אופייני לימי רביעי. הייתי במצב אוטומט. חולצה, טייץ, שעון ריצה, בקבוק מים, בננה וקדימה לדרך. שתיתי נס קפה במקום הקפה השחור הרגיל.   התחלתי אימון ולשם שינוי היה חם בחוץ, אז אמרתי לעצמי:  אין לי כח!  זה בטח בגלל החום. המשכתי לרוץ, מתלוצצת, מחכה לדובדבן של האימון, היה לי כבד וכל צעד שיננתי: ריקי , עוד צעד ואת מסיימת.

סיבוב אחרון של 400 מטר ואני בקושי סוחבת, רציתי לפרוש בחצי, אבל לא יכלתי לאכזב את חברתי לריצה. איילת המאמנת מפטירה: ריקי זה לא הקצבים שלך, את נראית חיוורת. למעשה הרגשתי מסוחררת , שאני עומדת להקיא על מישהו וייחסתי זאת למיעוט בפחמימות.

המצח שהסתובב לו והפסיק רק כשעצמתי עיניים. לא הבנתי איך הצלחתי לרוץ בבוקר. אני למעשה עד עכשיו לא קולטת, כח רצון? כח אינרציה, הפחד לפספס אימון ולפגר בחומר, בודאי כל הדברים ביחד. בלילה התהפכתי, הייתי צמאה, מדדתי חום, לא היה. הגיע סוף סוף הבוקר ומצאתי את עצמי במרפאה.  

לחץ דם גבוה, הרופאה  לא מרוצה, את לא יכולה לרוץ עד שתעברי מספר בדיקות.  נחנקתי.

התקשרתי לקבוע תור, רק עוד חודש. מה?  לא לרוץ חודש, המרתון עוד 3 חודשים ויש לי חודשיים אינטנסיביים עד הטייפר. נכנסתי לדיכאון , הדמעות השתחררו באוטו ושאלתי את עצמי, מה קרה? למה עכשיו? כמובן שלא היתה לי  תשובה. עידוד מהמאמנת ומשתי חברות, ריקי הכל לטובה. ומאחי המקסים: "יאללה ריקי, כל הבדיקות שטויות, את בסדר גמור" 

שישי הגיע ואני עדיין מסוחררת וגם על עצבים, אין אימון היום . מה עושים? נכנסים למטבח להכין עוגת תפוחים.

אישה למטבח! לא משנה כמה אני ארוץ, בסופו של יום אמצא את עצמי מבשלת.
האם קרה לכן משהו כזה ומה עשיתן?