פוסט אחרון לבלוג

כותבת לכם את הפוסט האחרון לבלוג הזה . לפני תשע שנים התחלתי לכתוב כדי ללוות את החיים שלי כאישה גרושה ואם לארבעה ילדים. כתבתי על הילדים שלי .  היו מספר פוסטים על מקום עבודתי ותפקידי בספריה העירונית וכשהם התרבו פתחתי בלוג חדש "ריקי כרמל קוראת ומשתפת" שמוקדש לעולם הספריות.  בהמשך הוספתי פוסטים על התחביב החדש ריצה ורציתי להניע נשים לעשות ספורט . היו פוסטים על תזונה והתחביב שהפך למקצוע נוסף צילום וגם על מעברי החיים:  חתונת בתי, הקן המתרוקן ועוד אירועים שקשורים לביה"ס ולחגים. לאחרונה כתבתי  פוסטים שקשורים להנעה עצמית. ניסיתי להראות איך אפשר לגרום לעצמך אושר ולפנק את עצמך כדרך חיים .

לפעמים אני מרגישה שפספסתי משהו בבלוג הזה. שכחתי הרבה פעמים לציין שאני מתמודדת עם החיים כאם חד הורית, גרושה בחברה דתית ולו כדי לחזק נשים אחרות גרושות ולהראות להן שניתן עם עזרה מאנשים טובים ותפילה לצלוח מצבים , כמו חברה שיפוטית, מסגרות לימודיות שמעדיפות לא לקבל תלמידים שהוריהם גרושים, סביבה ש"שוכחת" להזמין אותך כי את חד הורית וקהילת מתפללי בית הכנסת שמביטים בעין לא טובה על ילדים להורים גרושים. לא ממש הרגשתי שייכת לבית הכנסת ובשלב מסויים העדפתי בעיקר להתפלל בבית.

בנוסף, לא מיתגתי את עצמי גרושה, כי לא רציתי שירחמו עליי וכדי לא להרגיש שמשהו חסר לי. קיבלתי החלטות לבד והייתי בתפקיד אמא ואבא ביחד. במבט לאחור אני תוהה אילו הייתי  "צהובה " בסיפורים היו יותר נשים יכולות להזדהות והעצות בפוסטים היו מסייעות להן.  

הזכרתי את הילדים שלי בהתפתחות שלהם , עד שכבר נמאס להם והם ביקשו :  "אמא די להזכיר אותנו ומה אנחנו עושים" שזה קצת הפריע לי אבל כיבדתי את הבקשה שלהם. רציתי להראות התפתחות והתקדמות בחיים ושכל אחד יכול להרים את הראש מעל המים ולהתקדם הלאה. חשבתי לעצמי שאם פוסט שכתבתי יכול להניע מישהי אחת לפעולה אפילו ממש קטנה כדי לשדרג לה את החיים אז עשיתי את שלי, גם אם זה על חשבון חשיפה קטנטנה מחייהם של ילדיי.

בנובמבר 2020 ימלאו לבלוג 9 שנים. נרשמו כ40 מנויים . פירסמתי בסך הכל 101 פוסטים והכניסות נעו בין 42 לפוסט הזה  ויותר מאלף כניסות קיבל הפוסט הזה

אני חושבת שהתעייפתי לכתוב על החיים שלי. נקטתי בעמדה מסויימת לאורך כל הבלוג וניסיתי להעביר מסר של מהירה וקלילה. כלומר, יש דרכים לעשות את החיים קלילים גם אם היום עובר כבד ונאחס . לגבי מהירה התכוונתי לכך שלהיות מהירה וזריזה תורם משמעותית לחיים. עלינו לא להסס ולפעול במהירות,  כדי לא להחמיץ הזדמנויות. למנוע ממחשבות על  פחדנות או כישלון להקפיא לנו את התוכניות החדשות.  מהירה הוא מסר שפחות נכון עבורי היום.  הפוך אני חושבת שהרבה פעמים צריך לעצור ולשקול בשנית לעומתו קלילה, זו דרך חיים שאני משתדלת לאמץ . 

בתי אמרה לי :  "אמא תכתבי עד היומלדת עשר לבלוג" היא גם אמרה : "אמא את גרושה עשר שנים ואת צריכה לחגוג" אני לא יודעת אם יש קשר בין הדברים. בנובמבר 2020 תתחיל שנת העשר לבלוג . נראה לי שמיציתי להביא את החיים האישיים שלי לפרונט , הבאתי אותם חלקית. נמנעתי לכתוב על הדברים שכואבים בחיים ואיך התמודדתי איתם ונראה לי שזה מה שאנשים רוצים לקרוא היום. סף כאב גבוה ולי פחות מתאים לכתוב על כאב.  

אני מניחה לזה עכשיו , אני גם סוגרת תקופה של היותי גרושה , כי יש מצב שאני אגיד "כן" ושהסטטוס שלי ישתנה בשנת העשור לבלוג.

תודה שקראתם והגבתם וניפגש בשמחות או בבלוג החדש. 


תגובות

  1. מהממת אחת, מיוחדת ואין כמותך.
    אצלך כשנסגר דבר ועניין מיד את פותחת ביצירתיות דבר ועניין אחר.
    יודעת אותך ולכן מאחלת לך שתמשיכי לעניין אותי ואותנו עם/ וללא בלוג בע"ה ושבורא עולם ימשיך להשגיח פרטית ומטרתית עלייך אחות יקרה 😚

    השבמחק
  2. תודה יעל יקרה ואהובה, מחממת את הלב במילותייך. המברכת תתברך!

    השבמחק
  3. ריקי יקרה את כותבת על כך אוטנטי מרגש ונפלא. מרגיש שהכתיבה על נושא זה זורמת בעורקייך. אני אשמח להמשיך לקרוא ולהגיב. יישר כח אשת חייל. המשיכי בבקשה..

    השבמחק
  4. ריקי את כותב נהדר...תענוג כל פעם מחדש לקרוא .
    אני מחכה בקוצר רוח לפעם הבאה שאקרא את מה שאת כותבת.
    ניפגש באהבה המשותפת שלנו...בריצה😜❤

    השבמחק
  5. נהדר ריקי יקרה, מה שספרת ומה שלא. כיף לקרוא אותך. וגם הדרך החדשה בחרת. רק טוב

    השבמחק
  6. ריקי יקרה את כותבת מדהים. לכתוב בלוג זה לחשוף את עצמך ואת יכולה להתגאות במה שאת היום . שאת יודעת להגשים לעצמך חלומות ולא שוכחץ את ריקי מאחור חבר'ה יקרה מחבקת אותך

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה