האפילוג שלי

חוויות  סוף השבוע הן אפילוג של יום ראשון, כלומר מכסת האירועים המכוננים שקרו לי מנעילת המשרד ועד פתיחתו היום משפיעות באופן חלקי או מלא על התנהלותו של השבוע, שלי. האופן בו אתנהל ביום ראשון, התפישה המחשבתית שלי מושפעת לכאן או לכאן מהאירועים שצברתי אחד לאחד  במהלך השישי שבת ומוצאי שבת ולעתים גם בראשון בבוקר, הרי ידוע כי רב הספריות הציבוריות פותחות שעריהן אחרי 11 בבוקר ועד 19 בערב לכן, סוף השבוע ארוך במיוחד. את הטרום אפילוג שלי אני משתדלת להכין מראש, לתכנן, לדמיין כיצד יראה, להקדיש זמן לחטט בספרים כגון שישי בבוקר שכתבה חגית אברון, או לגלוש בטיולי וגם להציץ באנשי הקשר שלי  במטרה לצבור כמה שיותר כותרות משנה מעניינות ומזרימות דם לורידים, במיוחד בשבתות חורפיות שפוך נוצת האווזים קורא לי לחזור אליו.
כותרת ראשונה שישי בבוקר, כותרת לא פשוטה מעיקרה, ההתלבטות האימהית האם לקחת את הילדים לביה"ס כבכל יום או למשוך את הבוקר במתיחת שרירים ובסדרת נשימות הממלאות את הדיסקים בעמוד השידרה תופסת מקום חשוב בסדרי העדיפות שלי, שישי בבוקר מוסכם ששרותי ההסעה נמשכים 5 ימים בשבוע, שישי יש בעיר מסיבה. והיא מתחילה. עיון קצרצר ברשימת אנשי הקשר ואני מקבלת החלטה, זמן לקפה עם חברה, שעה נסיעה, וריח הקפה עוטף ברכות את המחשבות שלי. אמריקנו רותח דאבל שוט וחלב חם בצד במקרה שלי, הפוך רגיל עם ציור של לב נוחת על המגש שלה. כותרת שנייה הוכתרה בהצלחה.
בחזרה הביתה נושאת חלות עם קרום קראנצ'י ומאפים עמוסים בשוקולד, מניחה את זר החמניות שקניתי בדרך ושואפת לתוכי את ריח הגשם, שמתערבב עם האדמה והעצים שנטועים מול ביתי. כל יום אני רוצה כותרת כזו, לא רק בשישי וכך נמשך לו סוף השבוע , איטי וקצבי גם יחד, עצל ואנרגטי במשולב וספר אחד שהתנהל בקצב שלי "להציל את סיסי" שכתבה בת הופמן. וכמו סיסי, הייתי תולעת ספרים בילדותי ובניגוד לה , בילדותי, לא נאלצתי להעתיק מגוריי לג'ורג'יה, רק לבקר שם. לא סיימתי לקרא אותו, אני משאירה את הסוף להתחלה . תחילת השבוע אני מסיימת את סוף השבוע. כך שהערב מצפה לי חוויה נוספת שתמתיק את המרוץ הצפוי של יום ראשון . שבוע טוב.