בן 101 לומד אצלנו בספריה

כעת אני כותבת ומימיני המהומים לא ברורים בשפה התימנית, אני לא מכירה את כל האקסנטים המתנגנים והם שם מתחילת שנה, מעוררים זיכרונות . חבורת גברים בני 60 פלוס המגיעים בוקר בוקר לספריה ללמוד במהלך שעתיים שלמות גמרא, שולחן ערוך, הרמב"ם ופרשת השבוע. חומר הלימוד לא מבייש שום פקולטה במדעי היהדות , הם גם מרבים להתווכח ולעתים נשמע קול זה או אחר ביתר שאת עד שהטון המרגיע של המורי (מלמד בתימנית),  שעבר מזמן את גיל הגבורות אומר: להרגיע,  בואו נמשיך ומציע פתרון לסוגיה.  



וכך דרך קבע מזה שלושה חודשים שתלתם ניגונים בי אמי ואבי והכל שאריות של החיים מתחברים לי באופן מושלם . הלימוד היומיומי הבלתי מתפשר מול הגיל המופלג, מעורר בי צמרמורת ומציע פרופורציה בסערת החיים. יש מי שלומד , קורא ומתפלסף, שלא על מנת לקבל פרס .


וכמעט באותה שעה לומדות גם נשים במסגרת לימודי תהיל"ה . לצורך הזה פתחנו  ארבע כתות בחדר עיון, בכל יום קבוצה אחרת . הבקרים שופעים בלמידה ובצלילי שפה עברית , בריח קפה עז, כמו שאני אוהבת, בקצב הליכה מדוד של סבתות שראו כבר הכל בחיים.   



ברכת בוקר טוב יא-אומי מקבלת את פנינו מכל אחת מהן בתוספת חיוך של הכרת תודה על אף העליה במדרגות לקומה השניה , כי הרי הראשונה כבר תפוסה ומאובזרת היטב בגברים של השכונה. 


את השלווה המדהימה והלא מדומה הזו אני מזמינה אתכם לחוות ביחד איתי, כל יום עד עשר וחצי בבוקר ומשם ואילך אקשיין! 
של מה? בפוסט הבא.. רמז דק מן הדק ? לא,  שום רמזים. להת' בפוסט הקרוב. 


תגובות

  1. את כותבת כל כך יפה ! ממש הרגשתי כאילו אני שם יחד איתך

    השבמחק
  2. תודה שרית ,את תמיד יודעת למצוא את החיבור לקורא.

    השבמחק

פרסום תגובה