מרתון תל אביב או פריז

לבסוף נרשמתי לחצי מרתון פריז.
קצת רקע : התחלתי לרוץ לפני כחצי שנה , בקבוצה של איילת שמש, הצטרפתי לרצות ותיקות שגמאו מרחקים והשתתפו במספר מרוצים. התחלתי בריצה של חצי דקה ודקה הליכה, והפוך, רצתי דקה והלכתי חצי דקה, וכך  במבט לאחור אני מבינה איך ההתקדמות שלי התבצעה בהדרגתיות.  בתחילת אוגוסט השתתפתי במרוץ לילה בחוף דור, זכיתי לרוץ לצד איילת המאמנת, בנותיי היו שם לעודד, היה כיף ומתיש ועם זאת רגליי היו קלילות מהמחשבה שהצלחתי . עוד אימונים הובילו למרוץ נשים הרצליה , מותשת בקו הסיום, עם מעודדות וירטואליות בעברו השני של הפלאפון המשכתי את הערב לחגיגות תימנה הקטנה שהתקיימה בראש העין . את מדליית ההשתתפות הבאתי לבתי סהר. 
מרוץ לילה חוף דור 2013


כשאני קוראת על הישגים של רצים אחרים אני מלאת הערצה וכבוד לעקביות ולכוח הרצון להשיג את המטרה. ביום חמישי ושישי נערך אולטרה מרתון סובב עמק והשתתפה גם חברתי טליה מיינר, הפתעתי היתה עצומה. 

היות והמקצוע שלי דורש שעות ארוכות של ישיבה, ניתוח נתונים , קריאת מאמרים והעלאת רעיונות . המון רגעים של חשיבה, המח מתפוצץ לפעמים . אני מוצאת בריצה מענה אחר,  הגוף מחשב להתפרק, כמעט. המחשבות טסות לכל הכיוונים ללא סדר . אני רצה פעמיים בשבוע עם דוגמניות ריצה, כל אחת מביאה איתה את הסטילטו של נעלי הספורט, אני מתאמנת עם סקוני טריומפ 10 זוהרות בצבעי צהוב וורוד בזוקה, המסגרת השחורה נמצאת שם לקישוט. חברותיי לריצה בחרו ברוקס, נייקי ואדידס בתוספת אקססורייז של יוצאי צבא : חגורת מים, שעון דופק , אוזניות נתלות על האוזניים כדי שלא יציק , קוקו אסוף וחולצה מנדפת זיעה כברירת מחדל .

רגליי דרשו מנוחה בשבוע האחרון ואת אימון האינטרוולים , 6 סיבובים של 300 מ' כל אחד היה לי קשה מאוד לסיים. בעודי רצה אני בודקת את מצב הגוף. סריקה מהירה מראה שאני יכולה למתוח את הבהונות של כפות הרגליים תוך כדי ריצה, תרגיל מתיחה שלמדתי בשיעורי היוגה,  אני מקווה שזה לא מזיק ולא עוצר את המהירות. עוד נוכחתי לדעת שהזרועות שלי הודפות את האויר והנשימה, כבדה, ניסיתי לנשום בפה סגור, כפי שלימדה אותי יוגיסטית באימון יוגה האחרון, זה לא עבד בוודאי לא באינטרוול. יש הנאה עצומה לנשוף את האויר ארוכות , באיטיות במהלך הריצה, לא למהר עם הוצאת האויר, את זה לפחות אני מצליחה.

הגענו לסיבוב השלישי , מהיר עצבני וחסר פשרות , סרקתי את הרגל הימנית ולדאבוני חשתי בכאב עצום , ראיתי אותו , קצת מעל הקרסול , עולה מעלה כמעט עד הברך, כאב קורע . אמרתי לעצמי נחתת לא נכון או אלו שרירים תפוסים מהריצה של שני בבוקר ובכל זאת המשכתי עד הסיבוב השישי כולל. דידיתי בדרך הביתה , רק למחרת גיליתי לאיילת המאמנת שאני לא יכולה להצטרף לריצה היפה שאני כל כך אוהבת בשדות של קיבוץ עינת וקבעתי תור לשיאצו.

מה כואב ענתה איילת בענייניות עצמות או שרירים, שניהם כמעט בכיתי , אז עדיף שיאצו על פני ריצה.
וכך קבעתי תור לרחלי , מטפלת בשיאצו שהכרתי גם באימון יוגה. אוקיי ריקי ,  איפה כואב? שאלה.  מעל הקרסול בעיקר לאורך השוק הימנית ואולי קצת בגב התחתון כי בכל זאת בישלתי ואפיתי במשך שלוש שעות , לכבוד שבת אז הגב קצת מעקצץ.
שנתחיל?  ליווה אותי מבטה של רחלי.  
גופי פורק לגורמים, כל עצמותיי אמרו אמאלה', גם כאן כואב? אבל לא הרגשתי , עד שרחלי לחצה ביד בטוחה  על נקודה מסויימת בכתפיים , כמעט צרחתי. לרוץ זה ספורט יקר, לא רק בגדים , נעליים ושאר מינים , גם טיפולים , ממליצה שתקבעי אחת לשבועיים כדי לאזן את הגוף ממצב של סטרס לשחרור.  סיימה רחלי את הטיפול  בקול נעים ובהוראות לנוח, לא לרוץ לפחות עד מרוץ נייקי, השתגעת ? שבועיים לא לרוץ?
לעצמי אמרתי, נראה איך ארגיש, בקושי 48 שעות אחרי הטיפול ועדיין כואב, אבל פחות , אני במנוחה.

בינתיים אני רוצה להמליץ על ספרו המקסים של ד"ר עמי שינפלד, לרוץ מהלב יומנו של מנתח לב שהחל לרוץ בגיל 51. אהבתי את הזרימה בספר , השיתוף של המשפחה והפציינטים. חף ממניירות ומספר בלב פתוח ורחב  על נסיונו לרוץ לאחר ששנים נמנע מפעילות ספורטיבית .

התחלתי להתאמן ביום הולדתי האחרון ואני מקווה לצלוח את החצי. האימונים קשים לי, אני בקיאה בטרמינולוגיה בסיסית של מתאמנים ונהנית לדמיין את הרצות איילות שלוחות, חפות מדאגות , מחוברות לאמא טבע ושואפות גבוה לשמים בפעולה אחת . 
תלוו אותי עד החצי ? 

תגובות

הוסף רשומת תגובה