חמישה טיפים איך בחופש הגדול נעצור את הזמן ונחזור לשלווה של פעם.

אני מאושרת מזה שלא זללתי, היום היה לי רצון מאוד גדול, פשוט לאכול בסלי בצל ועוגת שוקולד ספוג קנויה ועוד כמה סוכרים. זה החום . אם המים לא קרים מאוד אין חשק ללגום מהם. אולי זה הסטרס, יום עמוס, סיכום שנה, מחר ישיבת צוות. הדר בשמיני תודה לאל, יאיר בירושלים, סהר אצל חברה ונתאי בבית, מחר בפתח תקוה. השינויים האלה, התמידיים, יכולים לעתים להטריף את הדעת.
 
היינו ילדים וזה היה מזמן
 

בהיפוך מוחלט לשרשרת המאורעות הזו , נזכרתי היום כיצד  דודתי היתה מגיעה לראש העין , מנתניה, עם חמשת ילדיה. גוררת איתה  עשרה תיקים בכל הגדלים והצורות, חדשים ותפורים מרב שימוש, פלוס מזוודת אוכל, מחשש שלא יהיה במכולת השכונתית את השוקו שהילד שלה,  שהיום מפקד בגבעתי ,אוהב.

כשהיו מגיעים בתחילת החופש הגדול מ"הצפון הרחוק" נתניה, זו היתה סיבה למסיבה . חודשיים של מסיבה משפחתית והתאמנות בלא לעשות כלום.  בכל יום, כשעתיים לפני השקיעה ועד הרבה אחרי צאת הכוכבים,  כל המשפחה ,  20 איש בכל הגילאים פלוס חמש שכנות עם יכולת מוגבלת בחמשת החושים, קצת רואות, קצת שומעות, מצטרפות להתכנסות השכונתית בכניסה לבית.  לעתים יושבים על הדשא או על הכרית התורנית, מספר כיסאות פלסטיק נאספו מרחבי החצר ויבינתי אידי לי אלמדג (בתי, תני לי את הכלי שכותשים בו את התבלינים). כך היתה סבתי, אלופת החוויג' קפה והחיים הטובים , מבקשת ועוטה על עצמה ארשת רצינית של אדונית התבלינים . ריח הקינמון, הל וג'ינג'ר מיובש היו מתפוצצים באויר החמים.

אין לאן למהר, תנועת slow היתה מכתירה אותנו המשפחה האיטית עלי אדמות ונותנת לנו לכתוש תבלינים נוספים, בשביל בריאות הנפש, אני משוכנעת . יש לי בלוקינג כשזה מגיע למתכונים ואני בטוחה , שרצו שם כמה . אולי איך להכין כפוש (סוג של פיתה) או סחוג. הזמן כאילו נמתח ,  הילדים היו חוזרים מהבריכה בראש העין , שהיתה פתוחה דאז וזה היה הבילוי הכי יקר בתוספת ארטיק דובי מהמכולת של כהן , על התנהגות טובה וצבע עור פחם מושלם מהשמש.

למה נזכרתי בזה? כי אני רוצה לחזור לשם, לשעות התבטלות , שהן למעשה שעות של הקשבה אחד לשניה, גילוי אמפטיה ומקום  להתבטאות אישית, הבעת דעות. איפה זה היום? איך אפשר לחזור לפעם המתוק הזה, עם הטכנולוגיה של היום ? (טוב , אי אפשר) אז אולי חלק מהפעם, מתי לאחרונה הרמתי טלפון לבת דודה  במקום להסתמס איתה? האמת שלא היתה ברירה, כי יש לה טלפון כשר בלי הודעות, שלא נדבר על וטסאפ.

חשבתי על 5 דברים קטנים שיכולים לעזור מבלי לעצור את הטכנולוגיה, אלא לעקוף אותה בחיוך, כי אני מוצאת המון יתרונות לקידמה:

1.      בתום יום עבודה לנתק את הפלאפון , לפחות לשעתיים, לכבות לא לשים על מצב טיסה ואם אין משהו דחוף, לכבות עד מחר ולקנות שעון מעורר מכני. את הפלאפון להשאיר במגרה.

2.      אז מה נעשה בזמן הזה, איך נקשיב למוזיקה, או נתעדכן? לא צריך, זה זמן של שקט, הקשבה ואם ממש חייבים לעשות משהו, צאו לגינה הקרובה, למרפסת, הבית יחכה . מסובך? תתחילו באחת לשבוע.

3.      שבת זה זמן מעולה לפגוש את המשפחה , לאפסן את העולם החיצון בתוך מגירה למשך 25 שעות. מיני גמילה, אך ללא התסמינים , כי השבת מליאת תוכן ובמיוחד השבתות הארוכות של הקיץ.
4. בבוקר, עם ההתעוררות, במקום להדליק את הפלאפון או להתעדכן , קחו דף ועט וכתבו איך אתם רוצים לראות את יומכם ואז תתכוננו אליו באסרטיביות ועם הרבה חיבה וחמלה ורק אז תדליקו את הפלאפון.
5. אני יותר בכיוון לנתק ממש את הפלאפון או לא לקחת אותו אתכם לשיעור פילאטיס, או למפגש עם חברות . אני מכירה מישהי שבכוונה תחילה משאירה ביום חמישי את הגלקסי שלה בעבודה וחזרת אליו בראשון. תענוג. תנסו :-)
אשמח לרעיונות נוספים כיצד לחזור לימים של פעם ...

 

 

תגובות

  1. ריקי
    בכל פעם שאני קוראת את מה שאת כותבת אני חושבת לעצמי שאת צריכה להיות סופרת . את כותבת כל כך יפה . מדהימה שכמותך

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה אריאלה, את מעודדת אותי. חיבוק !!

      מחק

פרסום תגובה