לאן את רצה גברת? למרתון וינה

מקודם כתבתי לעצמי שאני מתה מפחד מהאימונים למרתון ושאני צריכה פסיכולוג צמוד וצריכה מישהו שיבשל , מנקה צמודה, מכבסת , מישהו שיערוך את הקניות, כולל בגדי הספורט שארצה להתחדש בהם . תהיתי מה יהיה בתקופת הקרה כשירדו טונות של גשם ואפספס אימון ואח"כ אצטרך להשלים אותו . דהרתי להכנות לכבוד שבת, כי הריצה הארוכה תתקיים בימי שישי וכשיש בלאגן בבית, המחשבות שלי מפוזרות . אחרי שבת,  צריך להחזיר את הכל למקום . כמעט בכיתי מהמחשבה מי יעודד אותי? ומאין אשאב את הכח . יו, כמה בלבול מח, אז בשביל מה נרשמתי למרתון?
את לא חייבת , ענתה לי בת קול בשם אחותי.

חצי מרתון ניו אורלינס 2014


כל כך נכון! אני לא חייבת , אני רוצה, אני סקרנית. הגיע זמן לפעול:  ניגשתי למצגת שהכנתי , כדי להרצות על התחביב שלי בכנס מנהלי הספריות . חיפשתי מה כתבתי במוטיבציה. קראתי שהכנה מנטלית, שינה ותזונה ובעיקר להגיע לאימונים. אני חושבת שמה שהכי יעזור לי זו הכנה מנטלית, לא רק לדמיין את עצמי רצה, אלא גם להתפלל ולהכיר תודה לריבון העולמים .
אני חושבת לעדכן בפוסטים קצרים את תחושותיי והישגי אחרי כל אימון. בהמשך יהיו חמישה אימונים  בשבוע, אולי אכתוב על חלקם. זה המרתון הראשון שלי שיתקיים בוינה  בעוד חצי שנה ונראה לי תיעוד חביב ותמיכה וירטואלית.  תמיד אני מקבלת חיזוקים מחברותיי, זה כיף לא נורמלי  . מניחה שחלק מן הדברים אפרסם, אני לא רוצה ממש להתחייב , בעיקר לעצמי . תכלס האימונים למרתון וינה יתחילו בנובמבר, יש לי כשבועיים להתפרע בתזונה ואולי קצת להבריז. (ממש:-)
ניפגש ?
נב. נראה לי שמה שאני צריכה זו אוזן קשבת , כמו כל אחד אחר ביקום ואיזו התאהבות קלה עד הדרך, זה עוזר לא?

תגובות