הייתי בת 19 כשאבי נפטר באמצע שנת שרות לאומי, קומונרית בסניף בני עקיבא בגן יבנה. הסלוגן האהוב עלינו היה "רחובות נקניקים" , הכוונה שסניף רחובות השכנים שלנו, לא היו משהו וברוח הזו חוויתי שנה שלימה. הומור בשפע, גאוות יחידה ועבודה אינטנסיבית ומספקת בסניף קטן ובמושבה דאז. זו היתה השנה הראשונה שיצאתי מהבית לתקופה ארוכה , אחרי לימודי התיכון ב"מקיף" ראש העין . לפני כן, יצאתי את גבולות המדינה במסגרת היותי נגנת בקול א׳ בתזמורת המנדולינות.
בשנה זו, בקושי קפצתי לבית, כי עיקר התפקיד היה בשבת, לרכז את הסניף ולדאוג לפעילות שוטפת, שתחילתה במהלך השבוע ושיאה התכנסות משמעותית של חבריא א וב והמדריכים היתה במהלך השבת.
ביום שישי אחד קיבלתי טלפון שמבקש ממני להגיע הביתה כי אבא חולה וצריך לעזור לאמא. את הסוף אתם יודעים . סיימתי שנת שירות והתחלתי מסלול חיים של אוניברסיטה, חתונה, ילדים, עבודה . ללא אבא. עם אמא חזקה שלא ויתרה לנו , שעדיין שואלת ריקי אכלת, שתית?
אז מה הצוואה?
- להסביר פנים. מעצם היותו של אבי מאיר פנים לכל אחד, ברור לי שזה האלף בית של החיים, להקדים שלום ולהתעניין בשלומו של האחר.
- להיות ציוני ולאהוב את המולדת. אבא טייל הרבה בארץ והתלווינו אליו, אפילו לבסיס ששירת נדמה לי באיזור ראשון לציון.
- לדבר בנחת לכל אדם ולוותר. חווינו את זה בבית, ביחס לאמא ואלינו הילדים השובבים.
- להיות לארג׳ ולבטוח בהשם שידאג לכל מחסורינו.
- לכבד את ההורים. אימו ז"ל, היתה גרה בחולון ובכל יום רביעי היה נוסע בשלושה אוטובוסים לארח לה לחברה ובלילה היה חוזר הביתה .ערב אחד נשאר ללון, כי נפטרה בזרועותיו.
- לכבד את השבת. אני חושבת שמכאן אהבתי הגדולה לשבת המלכה, תענוג אמיתי
- הפרשנות שלי לסיטואציה של מוות בגיל צעיר- אם יש לי דבר שאני רוצה להגשים, אני משתדלת לא להמתין עד ש. עד שיהיה לי כסף, עד שהילדים יגדלו, עד שאתחתן (שוב:-) וכו׳.
שנזכה לאריכות ימים ולשמחות בעה
מרגש!!
השבמחקתודה אחותי היקרה והאהובה
מחקאני מתרגשת לקרוא את מה שכתבת. במעט משפטים, כתבת הרבה! אהבה, כבוד, הערכה, דוגמה אישית, אופטימיות. זו ה-רוח . הרוח בבית בו גדלת. מרגש! אהבתי! נשיקות.
השבמחקתודה דרור האהובה
מחק