איך להתמודד עם תסמונת הקן המתרוקן

אני לא יודעת מתי זה התחיל לחלחל, במסיבת הסיום של נתאי לפני כחודש או ממש כעת, כשכל ילד תפס אזימוט לכיוון אחר. מי לצבא, לסבתא או לפגוש חברות ונותרתי לבדי. לכתוב, לא לישון ולא לתהות לאן רצו להן כל השנים של גידול הילדים. לאחרונה מצאתי עצמי מתעוררת באמצע הלילה עמוסת מחשבות אודות ילדיי. יאיר בצבא, נתאי סיים תודה לאל שתים עשרה שנות לימוד בהצלחה וסהר בשנה הבאה תיכוניסטית. לכל אחד חיי חברה משלו, אתגרים ושאיפות אינדוידואליות. אני לא שם ברמה היומיומית, תקופת הילדות חלפה. 




אנחנו גם לא תמיד מתנקזים לשולחן שבת משותף. יש מי שבוחר לשבות עם חברים בעיר אחרת,  האחר אצל סבתא ואני מתגעגעת לתקופה שבה הקושי היה להסתדר עם הלו״ז הצפוף של יום חמישי עד כניסת השבת שכלל מירוץ של ניקיונות-קניות-בישולים בסירים גדולים. 

מהמחשבות ומהתחושות שעלו לאחרונה הבנתי שאני חווה את ״תסמונת הקן המתרוקן״ ומשם הגיע חוסר המנוחה. לקח לי זמן להרהר בעניין. עכשיו ? זה לא שייך לגיל 60 או כשיוצאים לפנסיה? מסתבר שגם לפני גיל 50 זה קורה ואף אחד לא הכין אותי לזה. 

אני יכולה להגות בעניין עוד ועוד פסקאות , אני רק לא יודעת אם  אדכא את עצמי, משום שבשבועיים האחרונים עלתה בי תחושת דכדוך או שמעצם הצפת הנושא אניב  פירות בשלים. עם צאת הצום קיבלתי את התובנות של אחרי הצום ואני רוצה לשתף, כי אולי יש מכן שיכולות לחדד לי את הסיטואציה ממקומן האישי . בינתיים אני מנסה התבוננות מעשית על המצב:

  1. עצה שחברה טובה נתנה לי: למלא את הזמן בספורט, מדיטציה וביקור אצל הנכדים. מקבלת!! 
  2. חשבתי לערוך סעודות שבת ברב עם הדרת מלך . לארח לסעודות, להזמין את השכנה לכובנה בבוקר, להשתתף בשבתות  מאורגנות. 
  3. עוד חברה הדגישה שאני חייבת לשוב ולתרגל יוגה.
  4. אחיי חופרים לי להעמיק בתחביב האהוב עליי צילום .
  5. ללמוד שיעור תורה קבוע בשבוע 
  6. לעצב את הבית מחדש

מאיפה אני מתחילה ? מאהבה . לאהוב את מה שיש ומה שאי פעם היה ומה שרציתי ולא הסתייע. כעת משכתבתי את הצד העצוב של עניין התרוקנות הקן. אני רוצה לאזן ולמצוא את הצד השמח שבעניין מבלי לבטל את דוק העצב שעדיין קיים. אשמח לעצות נפלאות. 

תגובות

  1. אחותייי כתיבה בהירה וקולחת, נהניתי!! עצה: טיול עם אחותך הקטנה בימי שישי;)

    השבמחק
  2. מקבלת את העצה בשמחה! תודה רבה אחותי היקרה

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה