אני צלמת עדכון פברואר

שבת היתה נפלאה. המון זמן שאני שובתת בבית, עם ילד אחד או שניים במקסימום באינטימיות צפופה. אני מקשיבה לסיפורים של השבוע שחלף, מתלבטת אם להתערב ולפעמים אני מצליחה שלא. השבוע הבנתי מדוע אנחנו לומדים למבחן יום או יומייים לפני ולא פורסים את החומר על פני מספר ימים. בגלל ההתמכרות לאדרנלין. השובב הזה גורם לי לפעמים להתכונן לשבת ברגע האחרון , לערוך קניות בחמישי ולהתפרע על הבישולים רק בשישי לאחר ריצת הבוקר ושיחה עם חברה טובה.

בששי האחרון הזדמן לי להיות במסיבה לכבוד יום המשפחה, של בת דודתי היקרה והמתוקה, אז הלחץ היה כפול. לאחר המסיבה טסתי הביתה להכין בצק, לגלגל קציצות עם קוסקוס ולבשל ברוטב, לאפות עוגת תפוזים בתבנית שטוחה שתצא נמוכה אבל תעוף כבר מהתנור כי הלחמניות המתינו בסבלנות. אחריהן נכנסה אחר כבוד הכובנה החמאתית , כי ככה זה כשאת צאצאית למשפחה ממוצא צנעני, חייבת את החמאה בכל תבשיל. טיגנתי גם חצילים, הכנתי טחינה מבעוד מועד, שקשוקה מתובלת בכורכום ופירה בטטה ותפוא עטופים בבצל מקורמל. וכל זה לשלושה אנשים.






למה כל זה? החלטתי שאם כבר המלכה מגיעה אתכונן לכבודה , השבת. מקור הברכה והשמחה אם היא ניתנה לנו , אני מחליטה לנצל את המעמד לבשל ולאפות עד כלות, למלא את הבית בארומה משגעת ולהודות להשם על הטוב שנפל בחלקי.
שבוע טוב.
ועוד הרהור לסיום: אני צלמת, למדתי צילום ילדים , משפחחה והריון וחשבתי שתהיה חגיגה של צבעים להזמין ילדים והורים לצילומים של חצי שעה לכבוד פורים. פרסום בפייסבוק. 

תגובות

פרסום תגובה