אוהבים את מצבכם? תישארו !סובלים? זה הזמן לשנות

אזכרה לאבא

בשנים האחרונות כתבתי על אבא, לפני כן די השתדלתי למחוק אותו מזכרוני,  בעיקר כי לא הרגשתי שהוא תורם לי בחוסר נוכחותו. אני יודעת, די אנוכי זה נשמע. הסיבה? כי  האמנתי שאם לא מדברים על משהו אז לא צריך להשקיע בלהרגיש כלפיו , כאב למשל או געגוע. העובדה שאבא נפטר חודש אחרי יום הולדתי התשע עשרה, לא תורמת גדולות ונצורות לסיפור .  בקושי שני עשורים וקיבלתי תפקיד של קומונרית בסניף הכי שווה ביקום, סניף גן יבנה ואם יש בקהל קוראים מגן יבנה, תרימו יד. מגיע לכם כפיים.

מטר חמישים ושניים, ארבעים קילו באותו זמן יצאתי מראש העין לגן יבנה והגעתי לשם במקרה. הבחירה הראשונה שלי היתה בי"ס שדה באר שבע של החברה להגנת הטבע . זה נפל כי הם שאלו : "אם אנחנו נאכל לא כשר בטיול לילי , איך את תרגישי ?" תגידו ? חשבתי לעצמי, אתם ניאנדרטאלים, אתם לא רואים שאני עם חצאית עד הרצפה וחיוך של בת שמונה עשרה שרק יצאה מהבית וחוץ מזה על סובלנות שמעתם? חייבים את הפורק שלכם דווקא מולי? סתומים כמו שאמרתי. הכי מקצועית הגעתי אליהם ועם ידע רחב ורצון להגשים את עצמי, אידיאליסטית בז'רגון של שנות השמונים והם התעסקו בקטנות? זאת החברה להגנת הטבע? אני רק מקווה שהיום נותנים יותר צ'אנס למועמדים וכנראה זה לא היה המקום בשבילי.

פניתי לבי"ס שדה נוסף ברמות שפירא, המצחיק שאחד הילדים שלי עובד שם מידי פעם. הראיונות נקבעו לשבוע שתזמורת המנדולינות היתה צפויה לצאת למסע קונצרטים בהונגריה. בני בילסקי המנצח,  בחר שאנגן באותו מסע, אז הצטרפתי  ואני עדיין ממלמלת תודה . אם זה היה שווה את הפספוס של שבוע אוריינטציה וראיונות ברמות שפירא, כנראה שכן , עובדה שמצאתי עצמי במקום אחר. קומונרית בגן יבנה.

שלא תטעו, שנות הוותק שלי בבני עקיבא הסתכמו בכיתה ד'. התחלתי את "נבטים" , או "ניצנים" כמו כל היתר , עד שבחור מבהיל רדף אחריי ואחרי גלית נגר , כי הפרענו לו לישון האידיוט . בסך הכל נקשנו על הדלת הלא נכונה באחד הבניינים שברחוב ג'ון קנדי. הגעתי מבוהלת הביתה, אמא שלי שמה ווטו : "אין יותר בני עקיבא". היי, אם אתם הורים וקורה משהו לילדה שלכם , תמצאו את מי שעשה עוול ותכסחו לו את הצורה . אני לא מטיפה לאלימות רק לשמירה על בריאות הנפש של הילדה. זה חשוב.

 אמא השתכנעה מספר שנים אחרי,  שלהיות מדריכה, כנראה יתרום לבתה ואחרי אזהרות וחרמות על הרחוב המדובר , הדרכתי את שבט עולים  .  קריירת ההדרכה הסתיימה בסוף חודש אירגון.  נפרדתי מהם מול כתובת אש בגלל סיבות לימודיות. בגרויות בביה"ס מקיף, בלי מגמה מוגדרת , עיוני קראו לזה פעם  ועם מורים שהיה להם סופר איכפת. לפני המסקנה של כל הסיפור אני נזכרת שרציתי להדריך בחברה להגנת הטבע , גם בבי"ס שדה חיספין אבל,  דוד שלי אמר לגיסו התמים שזה מסוכן ואבא קנה את הסיפור, דאג לילדה הבכורה שלו.

מצאתי עצמי קומונרית , עם המון התלהבות ורעיונות ויחסית אפס ותק.  אפילו במחנה קיץ חשבו שאני המדריכה כי אף פעם לא ישנתי בשטח, אני די לא סובלת את זה ואם אתה אחד הילדים שלי אתה בטח מתפוצץ מצחוק כי באמת להיות קומונרית בלי לחוות מחנה קיץ ביערות ישראל  , זו אליפות.

המסקנה שלי בהתבוננות לעבר :  בסופו של דבר יש יד מכוונת בעולם, אנחנו מנסים פעם אחת, לא הולך פונים לכיוון השני. אוספים חוויות בדרך ותיכף אשיר את סדר העבודה (אחת ואחת, אחת ושתיים אחת ושלוש) של ישי ריבו כי ניסיתי גם בפעם שלישית כשהייתי סטודנטית ללימודי א"י . אם אתם נמצאים בנקודה איקס בחייכם , שם אתם צריכים להיות. אוהבים את מצבכם?  תישארו!  סובלים ? זה הזמן לשנות ולהתפלל להכוונה שלימה.

בשורות טובות J


תגובות

  1. דרך הכתיבה שלך מרתקת.. מתנת אל!!

    השבמחק
    תשובות
    1. איזה כיף שאנחנו הרווחנו אותך ולא החברה להגנת הטבע...חולה עלייך ומתגעגעת לנעליים החומות המכוערות שלך!!!

      מחק
    2. הפלת אותי עכשיו :-) תודה רבה נסיכה! חייבת למצוא זוג נוסף כזה

      מחק

הוסף רשומת תגובה